תקשורת מבפנים עם צעיר אוטיסט עוור

התמודדות עם התנהגות בלתי צפויה, מעוררת רתיעה חוסר אונים ופחד:
איך לעבור מרתיעה, פחד, חוסר אונים, – לקשר וקרבה?

לפני שנפגשתי לראשונה עם ניר (שם בדוי), הזהירו אותי שהוא עלול להיות מסוכן. תיארו אותו כצעיר עם אוטיזם, פיגור ועיוורון ועם קושי בשמירת שיווי משקל, שהתנהגותו בלתי צפויה ולעיתים פוגענית.

הקשבתי היטב לתיאור ולפחד ולחוסר האונים שעלה ממנו. הקשבתי ושכחתי את מה ששמעתי כדי לפגוש את ניר באופן בלתי אמצעי, ופתוח מבפנים. ערכתי תצפית, ניר נראה מאוד מכונס בתוך עצמו, עסוק בתנועתיות חוזרת, מעבר מדילוגים לקפיצות להתנדנדות כשגבו מתעגל על הרצפה, ועיסוק אינטנסיבי בחפצים. לפעמים הוא זרק את החפצעים בכל הכוח. הוא לא השתתף בפעילות הקבוצתית, בציור וביצירה בחומרים. הצוות נדרש לשימוש באחיזה וכוח בחלק מהמקרים כדי להביא אותו לצאת מהכיתה לשירותים או להליכה לאזור המגורים. הם עשו זאת בחשש מהתנהגותו הבלתי צפויה, כשהם במצב של קרבה פיזית איתו.

בהמשך, יצרתי איתו קשר דרך משחק בחפצים שהוא בחר ודרך מגע ומשחק תנועתי, ודיאלוגים בהוצאת קולות. הלכנו יד ביד כשאני מלמד אותו את הסימנים התחושתיים והפיזיים בדרך כדי שיוכל להכירם, ובילינו בחדר הסנוזלנד שרצפתו מכוסה במזרונים ויש בו מתקנים לתנועה ולתחושה, אפשרות לתאורות מיוחדות, להשמעת מוזיקה והפצת ריחות מבוקרים. התקשורת שיצרתי עם ניר, הקשר הישיר, הקרוב ושיתוף הפעולה שלו איתי, עניינו את האחראית (ק') על התחום הטיפולי במקום. היא חוותה מפגשים עם ניר, שהרתיעו אותה ואנשי צוות אחרים ממנו.

נכנסנו שלושתנו לחדר הסנוזלנד המאובזר היטב. היא ישבה בצד וצפתה בנו. הפעלתי מוזיקה, תאורה, ריחות ומתקנים שונים בחדר, כשאני מאפשר לניר לבחור בתגובותיו במה הוא מעוניין ועובר איתו לאפשרות אחרת, למקום אחר, כשהוא מסמן לי בקול, בתנועה, בהעוויות פנים, שהספיק לו ושהוא מעוניין בשינוי. הוא התנדנד על ערסל, התגלגל על מזרון מים, נגע במכשיר רוטט שמייצר בועות וצבעים, ושם התיישבתי קרוב אליו. הוא הושיט את ידיו אל פניי. ק' התכווצה ונבהלה מהפינה שבה צפתה בנו ולחשה "תיזהר".

התעלמתי מהאזהרה והמשכתי לשבת קרוב מאוד לניר- פניי מול פניו במרחק של פחות מהושטת יד. חשתי חיבור מדוייק ומלא לעצמי ולניר, ידעתי, ללא ספק, בכוונה של ניר כשהושיט את ידיו אל פניי, התבססתי על התקשורת הברורה שנוצרה בינינו. ניר הושיט את ידיו אל פניי. התמונה שמופיעה בפתיחת האתר למעלה, עם הילד, היא שלי. גם אז הייתי עם זקן. ניר מישש את פניי ואת ראשי, בחן כל פרט, והשמיע קולות של הנאה, חייך ועיניו קרנו אליי מתוך עיוורונו. לאחר הסיור של ידיו על פניי וראשי, הן נעצרו על זקני. הוא נהנה מאוד מהמגע ומהתחושה. זה היה רגע קסום, שבו בעצם, ניר ראה אותי לראשונה לפרטים דרך ידיו. זו הייתה גם הזדמנות מיוחדת ל-ק' לחוות יחד איתנו את האפשרות לפיתוח תקשורת מדוייקת, אמון והתחברות מבפנים. זו הייתה התחלה שאיפשרה בהמשך פיתוח תקשורת חדשה, לאט לאט, בין ק' לבין ניר.

את ניר פגשתי במעון בו הוא חי. ניר הוא דוגמא לאנשים, שהתפתחותם מהלידה לקויה בחושים (ראיה), בתנועתיות (שיווי משקל ותיאום), בתקשורת (אוטיזם), בחשיבה או ברגש (פיגור שכלי). ניר ועמיתיו לקשיים חווים לא פעם, בנוסף, גם מערכות יחסים מורכבות וקשות עם הקרובים אליהם. כשהם חיים במעון, המטפלים הסיעודיים והמקצועיים, בנוסף לשותפים שלהם למגורים, הופכים להיות המשפחה היום-יומית הקבועה, ולכן החשיבות הגדולה של הקשר שלהם עם אנשי הטיפול. במקרים בהם חי הילד או המטופל עם משפחתו, הטיפול יתמקד בתקשורת בינם ובין ההורים ובני המשפחה האחרים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט