אוטיזם *פנימניות* ושינוי

האם ילד עם התנהגויות פנימניות (אוטיסטיות) בולטות, ועצירה התפתחותית, יכול להשתנות?
איך הוא יתפקד בגן, לאחר תהליך, שמאפשר פורקו רגשי מלא עמוק ויעיל?
פגשתי את דור (שם בדוי) בגן ילדים לחינוך מיוחד, בו עבדתי כמרפא בעיסוק. דור הצעיר בין ילדי הגן, היה בן שלוש שנים. רוב שעות היום עסק בגלגול של גלגלי מכונית משחק, כשהוא מביט בתנועתם מקרוב. מוצץ היה בפיו, כל הזמן, פרט לשעות האכילה. הוא השתתף מעט מאוד, ומעט זמן בפעילויות קבוצתיות, וגם אז באופן פסיבי וללא התעניינות או מעורבות. הוא צייר לעיתים רחוקות שירבוטים בלבד. דור השתמש לעיתים רחוקות במספר מילים בודדות. לא ניסה לצור קשר פרט לצרכיו הבסיסיים, כמו אוכל, ושרותים. שיחק מעט מאוד בחצר.
דור, לא רצה להיכנס לחדר הטיפולים כפי שניכנסו הילדים האחרים, כל אחד בתורו. בת השירות בגן הייתה הדמות הרכה הנעימה והכי פחות סמכותית. רק היא הצליחה להביא את דור לחדר הטיפולים כשהיא נכנסת יחד איתו. לאחר מספר ביקורים בחדר יחד עם בת השירות, הסכים דור להיכנס לבדו. שיחקנו יחד במשחקים הפשוטים ביותר שהיו בחדר. כיוון שבאותה שנה, לא הייתה קלינאית תיקשורת בגן, השמשתי גם במשחקי שפה. הצגתי בפניו תמונה של פרי ושאלתי "מה זה?". שיתוף הפעולה שלו היה חלקי. לאחר מספר פגישות, נבנה הקשר והאמון הבסיסי ביננו.
דור נכנס לחדר, אני ישבתי על כיסא נמוך מאוד, של פעוטות. דור זרק את עצמו עם בטנו וחזהו על ברכיי, המוצץ עף מפיו אל מתחת לשולחן הנמוך ו"נעלם". שחקנו ב"המוצץ נעלם". שנינו ראינו וידענו שהמוצץ מתחת לשולחן, אבל אני אמרתי "לאן המוצץ נעלם? אני לא יודע", ודור אמר "צ'ה מוצץ". אחרי כחמש דקות דור התחיל לבכות על המוצץ ש"אבד". אני חיבקתי אותו ואמרתי "אני מבין שעצוב לך שהמוצץ אבד, אולי אתה מתגעגע אליו". דור בכה ובכה ולאט נוסף אל הבכי כעס מתגבר, שהפך לזעם. הוא היכה בידיו על החזה שלי, ניסה לשרוט אותי ואחר כך את עצמו, ניסה למרוט את שערותי ואת שערותיו, צרח בכל הכוח. בהמשך נוסף גם רעד וזעה חמה, שהתחלפה בקרה. גם גוון הקול השתנה מהתייפחויות כבדות לצרחות תקיפות ולצרחות אימה. התהליך הזה, של פורקן ריגשי עמוק מלא וחסר מעצורים, נמשך עד לסיום השעה, והמפגש הטיפולי.
אני המשכתי כל העת להגן עליו ועלי, לעטוף אותו בעדינות בידי, כשאני משאיר אותו קרוב מספיק, כדי שירגיש בטוח, ויהיה לו עם מי ועל מי, לפרוק את רגשותיו. וכן מרווח מספיק את ידי, כדי לאפשר לו תנועה חופשית, בלי שיפגע. ומתאים ומדייק את כוח ידי, מעט פחות מהכוח שהפעיל דור. תוך כדי כך, המשכתי להביע הזדהות עם כעסו וזעמו, עם העצב והיגון שלו, ועם הפחד שהרגיש. בנוסף הזכרתי לו שאני יחד איתו, ושאני רואה את האומץ שלו, את המאבק שלו להשתחרר מהרגשות, שאני מעריך את האמון שהוא נותן בי, שאני יודע שהוא מסוגל להצליח ולהתגבר על הקשיים, שאני כאן בשבילו.
בסוף השעה דור נרגע, חיבק אותי, והתערסל על בירכיי ובידיי. היינו שנינו שקטים וקשובים. עיניין המוצץ נשכך כבר מזמן, עם תחילת הפורקן העמוק. גם עכשיו לא ניסה דור לחפש את המוצץ, שחיכה לו מתחת לשולחן.
הגננת שעבדה באותו יום, נתנה אמון מלא בטיפול, וניכנסה רק בסוף השעה הקולנית, לשאול מה נשמע. סיפרתי לה בקיצור, על המוצץ שאבד, על הרגשות שדור פרק, ועל הרגיעה שבה אנחנו עכשיו. הצעתי לדור לעבור אל הגננת. הוא התישב על בירכייה ונמס בין ידייה, מתמסר במלאות, והיא, תומכת ומסורה אליו.
בסוף היום, נגשה אלי הגננת נרגשת, וסיפרה שדור, לראשונה מאז שהיא מכירה אותו, ללא מוצץ מאז הפגישה הטיפולית. סיפרה שישב 20 דקות רצוף, פעם ראשונה בחייו, צייר והדביק, וביצע את אותה מטלה, כמו כל שאר חבריו. הוא גם ניסה לתקשר ולהתחבר עם ילדים אחרים, השתתף באופן פעיל בקבוצת התנועה, ואכל בתאבון רב, תוך כדי תקשורת פעילה. דור המשיך מכאן והלאה, כל השנה, בהתפתחות ללא נסיגה.
תהליך מבוסס מנגנונים טבעיים מקדמי התפתחות:
בתהליך זה, הילד משתנה באופן יסודי, פורץ את מחסום ההתכנסות פנימה, ויוצא לתקשורת, לפעילות חדשה, ללמידה ולתפקוד חברתי. כל זה אפשרי, כשהתהליך הטיפולי נעשה בהתאמה ובדיוק לצרכיו ולמצבו, ובאופן שמשתף בדרך נכונה את סביבתו. השינויים ההתנהגותיים התפקודיים, מעידים על שינוי פנימי, הכרתי, רגשי, עמוק ומתמיד. התהליך מבוסס על מנגנונים טבעיים המקדמים התפתחות, ומאפשרים החלמה. הנוכחות, החיבור, והקשר הטיפולי הישיר והמדויק, בונים חווית עומק יציבה וטובה, ומפתחים בטחון עצמי, נוצרת פניות רגשית וחשבתית, להתנסות, ללמידה, ולעצמאות תפקודית. יכולות וכישורים אלו טבועים ונמצאים בילד, חבויים ומקופלים בתוכו פנימה. בטיפול הילד מקבל את התנאים להבשיל, ולעבור מהתכנסות וקיפול פנימה, אל היציאה החוצה. כמו חילזון בגשם, לאחר תקופת היובש, שמציץ ויצא מהקונכיה. כמו זחל שמתגלם, מתכנס, משתנה מבפנים, מבשיל ויוצר את עצמו מחדש, לאט פורש את כנפיו, ויוצא אל החוץ כפרפר. הטיפול מאפשר התקדמות בקצב הנכון, וגם פריצות דרך, כשהילד והתהליך מבשילים לכך.
הורים בתהליך הטיפול:
להורים יש השפעה רבה על התהליך, ועל הילד. תהליכים פנימיים שהורים עושים עם עצמם, בהדרכה של אדם מיומן, מאפשרים להם רווחה נפשית, תובנות, ושכלול רגשי, חשיבתי, ותפקודי. ההורים משפרים את יכולתם להתמודד עם הילד, ולהדריך אותו בהתפתחותו. מעבר לכך שינויים פנימיים עמוקים של ההורים, משפעים ישירות על הילד. פעמים רבות, קידום מתמשך, של יכולותיו ותפקודו של ילד, מלווה בתהליכי פורקן רגשי רבים וקבועים. כשהילד יכול לסמוך על כך, שהתנאים לפורקן רגשי יעיל, יהיו זמינים לו, הוא ישתמש בהם בעיתוי ובמינון המתאימים הנחוצים לו. לרוב פרקי הזמן, של הפורקן קצרים יותר: מספר דקות עד רבע שעה. ולפעמים ארוכים יותר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט